הבדלים בין גרסאות בדף "המרפסת ורחבת הריקודים"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{באנר|תמונה=Men_dancing_with_swordsj.jpg|title=רחבת הריקודים - מבט מלמעלה}} | {{באנר|תמונה=Men_dancing_with_swordsj.jpg|title=רחבת הריקודים - מבט מלמעלה}} | ||
| − | '''המרפסת ורחבת הריקודים''' היא [[מטפורה]] של | + | '''המרפסת ורחבת הריקודים''' היא [[מטפורה]] של מעולם [[מנהיגות הסתגלותית|המנהיגות ההסתגלותית]] לשתי הפוזיציות ש[[מנהיגות הסתגלותית|המנהיג]] חייב לשהות בהן, ולא פעם במקביל. '''רחבת הריקודים''' היא היכן שהעשייה מתרחשת; '''המרפסת''' הוא המרחב שממנו ניתן להתבונן על ההתרחשות ולהבין אותה אותה: |
{{ציטוט|מרכאות=כן|אנגלית=כן | {{ציטוט|מרכאות=כן|אנגלית=כן | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
}} | }} | ||
| − | למעשה, המרפסת הוא המרחב שבו המנהיג מעצב את גישתו ביחס למציאות, ואילו רחבת הריקודים הוא המרחב שבו | + | למעשה, המרפסת הוא המרחב שבו המנהיג מעצב את גישתו ביחס למציאות, ואילו רחבת הריקודים הוא המרחב שבו פועלים, ומקבלים לגיטימציה לפעול ולשנות. רחבת הריקודים מתאפיינת בתנועה בלתי פוסקת, בקשב מאוד ממוקד להתרחשות באותו רגע, אבל בקושי להבין את התמונה הרחבה. המרפסת מתאפיינת ביכולת לחשוב, להבחין בדפוסים, לנתח ו[[המשגה|להמשיג]]. שהייה באחד מן המרחבים באופן בלעדי, פוגעת בפוריות ובלגיטימציה של מרחב זה מאחר שהיא מייצרת (במקרה של המרפסת) תפיסה ללא יכולות (תיאוריה מנותקת) או עשייה ללא תפיסה ו[[אסטרטגיה]] (פרקטיקה ריקה). |
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
| + | * [[אתגר הסתגלותי]] | ||
| + | * [[ויסות הטמפרטורה]] | ||
* [[עיבוד תהליכי חשיבה]] | * [[עיבוד תהליכי חשיבה]] | ||
| − | |||
{{מנהיגות-ושינוי}} | {{מנהיגות-ושינוי}} | ||
[[קטגוריה:מושגים]] | [[קטגוריה:מושגים]] | ||
[[קטגוריה:מנהיגות הסתגלותית]] | [[קטגוריה:מנהיגות הסתגלותית]] | ||
[[קטגוריה: מנהיגות ושינוי]] | [[קטגוריה: מנהיגות ושינוי]] | ||
גרסה מ־23:30, 14 במרץ 2020
המרפסת ורחבת הריקודים היא מטפורה של מעולם המנהיגות ההסתגלותית לשתי הפוזיציות שהמנהיג חייב לשהות בהן, ולא פעם במקביל. רחבת הריקודים היא היכן שהעשייה מתרחשת; המרפסת הוא המרחב שממנו ניתן להתבונן על ההתרחשות ולהבין אותה אותה:
|
Get off the dance floor and onto the balcony. Leadership is improvisational. It cannot be scripted. On one hand, to be effective a leader must respond in the moment to what is happening. On the other hand the leader must be able to step back out of the moment and assess what is happening from a wider perspective. We call it getting off the dance floor and onto the balcony. |
|
| – Leading With an Open Heart, רון חפץ ומרטי לינסקי | ||
למעשה, המרפסת הוא המרחב שבו המנהיג מעצב את גישתו ביחס למציאות, ואילו רחבת הריקודים הוא המרחב שבו פועלים, ומקבלים לגיטימציה לפעול ולשנות. רחבת הריקודים מתאפיינת בתנועה בלתי פוסקת, בקשב מאוד ממוקד להתרחשות באותו רגע, אבל בקושי להבין את התמונה הרחבה. המרפסת מתאפיינת ביכולת לחשוב, להבחין בדפוסים, לנתח ולהמשיג. שהייה באחד מן המרחבים באופן בלעדי, פוגעת בפוריות ובלגיטימציה של מרחב זה מאחר שהיא מייצרת (במקרה של המרפסת) תפיסה ללא יכולות (תיאוריה מנותקת) או עשייה ללא תפיסה ואסטרטגיה (פרקטיקה ריקה).